יזכור

מיקי (מרים) נולדה בקריית עבודה (לימים-חולון) ב-1933, להוריה הלה וראובן גוטליב, ממייסדי העיר. אחות בכורה לנרי.

אמה עבדה כתזונאית בוויצ"ו ואביה עבד בלשכת המס ולימים כיהן כסגן ראש העיר חולון.

מיקי למדה בבית הספר היסודי בעיר וזכתה לקבל חוגי העשרה – רקדה בלט וניגנה בפסנתר והתגלתה כבר אז כ"גננת" – ילדי השיכון היו כרוכים אחריה. היא הפעילה אותם במשחקים ובשעת סיפור, מתאמנת לתפקיד חייה.

את לימודי התיכון עשתה ב" תיכון חדש" בתל אביב. בכיתתה ישבו רבים מבני העילית של העיר. מיקי כבשה לה ביניהם מקום בולט והיתה אהובה על הכל.

עם סיום התיכון למדה בסמינר למורים וגננות בגבעת השלושה והיתה לגננת.

בנעוריה היתה פעילה ב"נוער העובד", ושם באחד הטיולים פגשה את המדריך של קן קריית חיים – משה ברק. הקשרים ביניהם התהדקו וב-1952 נישאו ועברו להתגורר בקיבוץ החותרים, שם נולד בתם הבכורה דפנה.

ב-1953 עברו להתגורר בגבת, המשפחה גדלה ונולדו סמדר, נבות ותמוז.

בגבת השתלבה בעשייה החינוכית. בתחילה בפעוטון ובהמשך פתחה את גן "עומרים" והייתה בו לגננת שנים רבות. לימים נפתח "גן רימון " ומיקי הייתה לגננת ה"רימונים". בעבודתה הקפידה על העברית שבפי הזאטוטים, חשפה אותם לטבע שמסביב ולחיי הקיבוץ, ועל הכל השרתה יופי ואסתטיקה.

ב-1963 הצטרפה המשפחה למשה שיצא כשליח תנועת "דרור" לשליחות בת 3 שנים בבלגיה.

ב-1995, לאחר 45 שנים החליטה לפרוש מעבודתה בחינוך והחלה לנהל את חנות הבגדים "בגד-בד".

עולמם של מיקי ומשה היה עשיר בתרבות וביצירה- תיאטרון, קולנוע, תערוכות ומוזיאונים, וטיולים ברחבי הארץ והעולם. ועסקה גם במלאכות יד שונות: רקמה ויצירת תכשיטים. ולשמחתם זכו לשתי נכדות שהוסיפו טעם מתוק לחייהם.

ב- 2012 משה הלך לעולמו. מיקי , כבר לא בריאה , המשיכה להיות מעורבת ומתעניינת בכל הנעשה בגבת . בשנת חייה האחרונה התגוררה וטופלה בבית אשל על ידי הצוות המסור ועם תמיכה רבה מילדיה.

נפטרה לאחר מחלה. בת 89 שנים במותה.

יהי זכרה ברוך!