יזכור

מוניקה נולדה בעיר סיגט בטרנסילבניה (כיום רומניה) ב- 8.12.1933 י"ב טבת תרצ"ד, להוריה נלי ושלום (שוקה) פיכמן, אחות לארווין (אריה).

האם נלי היתה מורה לגרמנית ומדעים. האב – עורך דין ששלט בשבע שפות.

בבית דיברו הפיכמנים גרמנית. מוניקה ואחיה ארווין קיבלו חינוך אירופאי וזכו להרבה חום ואהבה.

עם תחילת מלחמת העולם השניה התפורר עולמם. הוריהם נסעו לזמן מה ועד לשובם נשארו הילדים עם הסבים קרל ורוזה.

ביולי 1941 החמיר המצב והמשפחה נאלצה להדחס עם עוד כ-50,000 יהודים בגטו צ'רנוביץ. הם גרו בתא קטן וסבלו מרעב ומתח רב.

ב-1942 מוניקה בת שמונה וארווין בן חמש פרצו הגרמנים לגטו. באלימות רבה הפרידו בין הנשים לגברים והשאירו הרס רב בחיפושיהם אחר חפצי ערך.

לימים זיכרון הנוצות מהכרים שקרעו הקלגסים הנאצים ילווה את יצירותיה במסכות ובפנים שיצרה.

לאחר שנודע לאב שוקה על שתי אניות שאפשר להוציא בהן יתומים לקח את שני ילדיו והצליח להבריחם תחת שמות בדויים. על מוניקה הוטל לשמור על אחיה הצעיר במעבר ממקום למקום. ביולי 1944, בסוף המסע הארוך הגיעו כל הילדים שכונו "ילדי טרנסניסטריה" למחנה עתלית, משם הגיעו לגבת עם עוד 6 ילדים מהמסע. בהגיעם לגבת התקבלו בהרבה אהבה ודאגה, את מוניקה ואריה אימצה רבקה מלכין.

עם סיום המלחמה ההורים ששרדו הפליגו בעלייה בלתי לגאלית והוגלו לקפריסין, שם פתחו בחליפת מכתבים עם ילדיהם. נוצר קשר אך קשה היה לגשר על הפער שנוצר בעת הנתק של שנים. עם הגיעם לארץ ב- 1948 חיו נלי ושוקה זמן קצר בגבת אך חשו שחיי הקיבוץ לא מתאימים להם, הם לקחו עמם את אריה והשתקעו בחיפה. מוניקה בקשה להשאר בגבת. תלמידה מצטיינת היתה ובכל יום לאחר הלימודים הלכה לעבוד ברפת, שם נקשר הקשר עם דני, בן זוגה לעתיד. סיימה את בית הספר וב-1952 התגייסה לצה"ל. היא שירתה כקצינה בבה"ד 12.

ב- 1956 נישאו מוניקה ודני, בגבת נולדו ילדיהם חמוטל, יובל והלל.

מוניקה יצאה ללימודים בסמינר אורנים, שם הוסמכה כמורה למלאכה וציור. שנים רבות לימדה את ילדי גבת ביסודי ובתיכון את המקצועות האלה .

בשנות השבעים למדה אמנות ב"בצלאל" ועם השנים הפכה לאמנית יוצרת בחומר. בהתמדה ובתעוזה הקימה בגבת את הסטודיו שנודע בשם "קרמוניקה", אליו נהרו רבים מרחוק ומקרוב לצפות בעבודתה ולרכוש מיצירותיה. קיימה תערוכות רבות ברחבי הארץ .

ב-2003 נערך עמה ראיון רשמי של "יד ושם", סוף סוף ניתנו מילים לזיכרונות משנות המלחמה והמסע לארץ ישראל.

בעשור השני של שנות האלפיים חלה דני. מוניקה סעדה אותו באהבה עד לימיו האחרונים.

עם פטירתו של דני ב- 2020 התדרדר מצב בריאותה.

הלכה לעולמה ב- 20.4.2024, י"ב ניסן תשפ"ד.